מדעי הרוח ומשברי הגלובליזציה: הזווית המזרח תיכונית

מדעי הרוח ומשברי הגלובליזציה: הזווית המזרח תיכונית

זהו פרוייקט משותף של מרכז מינרבה למדעי הרוח ומכון כהן. הפרוייקט מנצל את מיקומו במזרח התיכון על מנת לחקור אופנים ישנים וחדשים של עיצוב זהות ושל מודעות ותפקידם בעיצוב זכרון קולקטיבי וזהויות קהילתיות (ובין-קהילתיות). המטרה המרכזית שלנו היא לחשוב מחדש את הדרכים שבהן זהויות מסויימות (דתיות, לאומיות, איזוריות) נוצרות ומשתנות, מוצבות זו לצד זו, מגוייסות או מנוצלות באופנים שונים ובהקשרים שונים. מתוך כך, אנחנו מבקשים להציב בסימן שאלה דיכוטומיות מושגיות וניגודים קשיחים, בין זהויות שונות ובין שימושים שונים שלהן.

אנחנו מאמינים שהמחקר שלנו ייחודי ומקורי בכמה מובנים. מצד אחד, אנחנו מבקשים לאתגר כמה מושגים הגמוניים על ידי אימוץ של נקודת מבט מרג'ינלית ומתוך הצבת השולי והגבולי במרכז. אנחנו מבקשים לחקור את החברה, התרבות והפוליטיקה הישראלית מנקודת המבט של הפלסטינים בישראל; ובו-זמנית, אנחנו מבקשים לחקור את ההיסטוריה והתרבות של המזרח התיכון מנקודת מבט של קהילות יהודיות באיזור. המהלך הכפול הזה מעמיד בסימן שאלה תפישות מונוליתיות מקובלות, ומאפשר להקדיש תשומת לב רבה יותר לתהליכים של תרגום ושל חליפין אינטלקטואליים ודתיים. כך נוכל לחשוב מחדש על קטגוריות כמו ילידיות, גלות, תפוצה, העדר-בית, אחדות, ריבונות, ולהציע קטגוריות חדשות כמו הכנסת אורחים, אחווה וסולידריות. לדוגמה, אנחנו מבקשים לבחון את האופנים שבהם הקיום של פלסטינים בישראל משבש או מפריע לדימוי העצמי של ישראל, ובאופנים שבהם היהודים במזרח התיכון עשויים לשבש או להפריע לדימוי הערבי או האיסלמי של האיזור. אנחנו חושבים שההפרעות ההדדיות הללו עשויות להיות בסיס פורה מאד למחקר ולשינוי, גם במציאות המחקרית, וגם במציאות החברתית והפוליטית, במזרח התיכון.

מצד שני, הפרוייקט מבקש לשלב בין פרספקטיבות עכשוויות ופרספקטיבות היסטוריות, ולהראות, באמצעות השילוב הזה, את הדרכים שבהן מעוצב ההווה על ידי העבר, וגם, בו-זמנית, מעוצב העבר על ידי ההווה. תשומת הלב לתנועה הכפולה הזאת של הזמן תאפשר להעלות למודעות ולהציב בסימן שאלה תבניות של יצירת זהויות בקבוצות שונות. על ידי התנועה בין מרחבים גיאוגרפיים, על ידי מסע קדימה ואחורה בזמן, ועל ידי צמצום הפער בין תיאוריה ופרקטיקה, אנחנו מקווים להתגבר על הנוקשות של מושגים ישנים, של סטריאוטיפים מבוצרים היטב ושל דיעות קדומות, ולפתוח את הדרך לרעיונות חדשים, לסדרי יום מחקריים חדשים, ולתוכניות לימודים חדשות.

אחד הנושאים המרכזיים שאנחנו מבקשים לחקור ולהעמיד במבחן הוא החלוקה הדיסציפלינרית האופיינית לתחומים מסויימים באקדמיה הישראלית. האקדמיה הישראלית בנויה, בתשתיתה הבסיסית ביותר, על מסגרת מושגית אירופאית, שבה "לימודי יהדות" נוצרו מחדש כדיסציפלינה חזקה שמכוננת קשרים מורכבים עם מבחר תחומים של לימודי "המזרח" מחד, ועם לימודים "כלליים", כלומר אירופאיים, מאידך. כל אלה יצרו סיטואציה שבה המשאבים האנושיים והאינטלקטואליים העשירים שקיימים באקדמיה הישראלית מופרדים ומאורגנים במבנים דיסציפלינריים סגורים, מבודדים היטב אלה מאלה. המערכת הישראלית של חוגים או דיסציפלינות מופרדים היטב יוצרת את אותן הפרדות שחוצות את מערכת החינוך וההשכלה הישראלית מהגן, דרך בתי הספר היסודיים והתיכוניים, ועד מערכת ההשכלה הגבוהה. כל המוסדות האלה מייצרים הפרדות מוסדיות לפי חלוקות אתניות, דתיות ותרבותיות. אחת המטרות של הפרוייקט שלנו היא לפתח מבחר אסטרטגיות שיוכלו להוות בסיס לתוכנית לימודים ולסדר יום אקדמיים אחרים במדעי הרוח בישראל, תוכנית לימודים וסדר יום שעשויים להיות אפקטיביים ביצירת שינוי חברתי.

בראשות ד"ר ראיף זריק, מרכז מינרבה למדעי הרוח ופרופ' יוסף שוורץ, מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל אביב.